שיטת הבתים המופרדים סותרת לחלוטין את דברי הגמרא ופירוש רש"י ושאר המפרשים וגם הפוסקים.
נמצא בתלמוד בבלי מסכת מנחות דף לד עמוד ב: " תנו רבנן: לטטפת לטטפת לטוטפת – הרי כאן ד', דברי רבי ישמעאל; ר"ע אומר: אינו צריך, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים. תנו רבנן: יכול יכתבם על ד' עורות ויניחם בד' בתים בד' עורות? ת"ל: ולזכרון בין עיניך, זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות! הא כיצד? כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד, ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים – יצא; וצריך שיהא ריוח ביניהן, דברי רבי, וחכ"א: אינו צריך; ושוין, שנותן חוט או משיחה בין כל אחת ואחת; ואם אין חריצן ניכר – פסולות.
ופירש רש"י מסכת מנחות דף לד עמוד ב: "לטטפת לטוטפת הרי כאן ד' – מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים. טט בכתפי שתים – באותו מקום קורין לשתים טט. על ד' עורות – ד' חתיכות קלף ויניחנה בד' בתים של ד' חתיכות קלף. בד' בתים בעור אחד – שמפשיטין עגל קטן [ולוקחים חתיכת עור] ומניחין אותו בדפוס שיש בו כמין אצבעות ומניחין אותו לייבש על הדפוס ונוטלין את הדפוס ונעשים בתים מאליהן. ואם כתבן בעור אחד – שעשה עור אחד וכתבו בו ד' פרשיות והניחן בד' בתים של עור אחד כמה שפירשנו".
וזה מה שבובא בזוהר רעיא מהימנא כרך ב (שמות) פרשת משפטים דף קיט עמוד ב: "זכאה מאן דסליק ליה במצוה דאיהי מצות תפילין דבהון ארבע פרשיות דבהון שם יהו"ה, י' קדש לי, ה' והיה כי יביאך, ו' שמע ישראל, ה' והיה אם שמוע, במחשבה, לקשרא לה ביד דשכינתא איהו י"ה כלילא ממעשה דאיהי ה', ודבור דאיהי בינה כלילא ו' ספיראן, ובמחשבה דאיהו יו"ד ה"א וא"ו ה"א יהו"ה, י"ד אתוון כחושבן יד ואתרמיזו בארבע פרשיין וביתא דתפלין א' ותרין רצועי דרישא (נ"א ודידא) שבע דתרין שינין תשע וקשר דרצועה עשר וד' פרשיין דיד (ס"א הרי י"ד) יד דשכינתא יד יהו"ה בגינה אתמר (תהלים לא) בידך אפקיד רוחי וגו' רוח אתפקד ליהו"ה וקודשא בריך הוא נחית לגביה לקבלא ליה לגבי שכינתא ונטרי ליה קודשא בריך הוא ושכינתיה ומאן גרים דא מאן דבכל מצוה ומצוה סליק שכינתא לגבי קודשא בריך הוא".
הרי מפורש: "כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד" – ולא נאמר מעור אחד אלא בעור אחד, ללמדנו שכל ד' הבתים הם בעור אחד ממש.
גם מפורש: "ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא" – כלומר אם כתב כל ד' הפרשיות בקלף אחד, ולא בארבעה קלפים חתוכים, יצא ידי חובה. והנה לפי שיטת הבתים המופרדים לחלוטין אין אפשרות לקיים האמור, כי אי אפשר להעביר קלף אחד עם ד' פרשיות כתובות עליו בד' הבתים המופרדים לחלוטין כי אין להם אוירים משותפים.
טעם הדבר מפורש גם כאן: "ולזכרון בין עיניך, זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות" – שיניחם בד' בתים בעור אחד.
ראשונים רבים מודים בזה שיש אפשרות להעביר ולהכניס ד' פרשיות בביתם ללא חיתוך קלף לד' חתיכות, וכן הביא רבינו יהונתן על הרי"ף הלכות תפילין (לפי דפי הרי"ף) דף ו עמוד ב: "ואם כתבן, אותן ד' פרשיות. בעור אחד, כלומר שהניח ריוח גדול בין פרשה לפרשה ושם כל פרשה בבית שלה אף על פי שארבעתן מחוברין כיון שכל פרשה ופרשה בבית שלה. וצריך ליתן ריוח ביניהן בין בית ובית שיהיה אויר בין בית לבית שיוכלו להתרחב הרבה זו מזו. וחכמים אומרים אינו צריך, כל כך אלא סגי בחוט או משיחה בין כל אחד ואחד כדמפרש ואזיל. ואם אין חריצן ניכר, כלומר ואם החריץ שבין כל בית ובית אינו ניכר מבחוץ פסולה אף על פי שעשה מבפנים כיון שאינו ניכר מבחוץ".
וכן נמצא בפסקי רי"ד מסכת מנחות דף לד עמוד ב: "ת"ר וכתבתם יכול יכתבם על ארבע עורות ויניחם בארבעה בתים בארבעה עורות. הכיצד, כותבן על ארבעה עורות ומניחן בארבעה בתים בעור אחד, פי' שיהו הארבעה בתים מחוברין בעור אחד כמו שעושין בדפוס ארבעה בתים מחוברין, ואם כתבן בעור אחד והניחן בארבעה בתים בעור אחד יצא, פי' כתב כל ארבע פרשיות בקלף אחד בארבעה דפין זה בצד זה והכניס כל דף ודף בבית אחד כשרה".
וכן נמצא גם בספר המנהיג הלכות תפילין עמוד תרד, גם בספר האשכול (אלבק) הלכות תפילין דף צב עמוד א, גם בספר יראים סימן שצט [דפוס ישן – טז] ועוד בפוסקים רבים.
דברי הגמרא המפורשים: "ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים יצא" עוררו את הרב בעל שולחן ערוך רבי יוסף קארו לחפש פתרון איך ליישב הדברים בלי לשנות צורת התפילין עם בתים המופרדים שהיה להם ויש גם לנו היום. וכיוון שאי אפשר להעביר קלף אחד עם ד' פרשיות כתובות עליו בד' הבתים המופרדים לחלוטין ללא אוירים משותפים אז מנסה הרב ליישב כך שהפרשיות יהיו מונחות יהיו מונחות בבתים בשכיבה ולא בזקיפה כנהוג. וגם זה אינו, עיינו בדבריו כאן.
רבי יוסף קארו הביא את הקושיה וכתב בזה בבית יוסף אורח חיים סימן לב: "ואם כתב כל הארבע פרשיות בקלף אחד כשרים אפילו אין ריוח ביניהם ובלבד שיהא חוט או משיחה בין כל בית ובית. בהקומץ (לד:) תניא כתבן בעור אחד והניחן בארבעה בתים בעור אחד יצא וצריך ליתן ריוח ביניהם דברי רבי וחכמים אומרים אין צריך ושוין שנותן משיחה או חוט בין כל אחת ואחת. ופירש רש"י וצריך שיהא ריוח בין הפרשיות. כשיכתבם שלאחר שכתבן בעור אחד חתך מלמעלה העור כמין ארבע פרשיות והניחם בארבעה בתים והיה מדובק למטה עור אחד כדי שתהא פרשה אחת בבית אחד: ביניהם. בתוך הארבעה בתים של עור האחד: וכו'. ואם כתב ארבע פרשיות בקלף אחד וכו' כי הוא מן הנמנע להיות כולם בקלף אחד אם הם מונחות זקופות כס"ת בהיכל כי היאך יוכל להוציא הפרשה מן הבית האחד ושתעבור אל הבית הסמוך לו אם היא זקופה? אבל אם אינן זקופות אלא פשוטות יכול להניח יפה פרשה ראשונה בבית האחד ובסוף הפרשה יהיה כפל מעט ומשם יוציאה לבית השני וכן אל השלישי וכן אל הרביעי. בעבור זה הוא מן ההכרח לומר כי מה שאמרו שתהיה זקופה כס"ת הוא מצוה מן המובחר ואז כל פרשה ופרשה נכתבת בקלף אחד [בדק הבית] אבל בדיעבד אפילו כתבן בקלף אחד [עד כאן]: כשר ואז לא יוכל להניח הפרשה בביתה זקופה וכן כתב בעל העיטור על אותה ברייתא דתניא יכול יכתבם וכו' הא כיצד כותבם בארבעה עורות ומניחם בארבעה בתים בעור אחד ואם כתבם בעור אחד יצא אמר מזאת הברייתא יראה שאין לחוש לזקופות ובעל התרומה חושש ומקפיד בשיהיו זקופות וכן ראוי לנו לדקדק ולעשות כן כיון שאנו כותבין על ארבע עורות לעולם ולא דקדק הרב המחבר בשסידר אלו השני דינים זה אחר זה ולא פירש דבריו כמו שאמרתי אבל הרא"ש כשכתב בקוצר תיקון תפילין כתב שם ואחר שיכרוך שער וכו' יכניסנה שתהיה זקופה וכו' ולא כתב כאן ואם כתבן בעור אחד וכו' עכ"ל והרמב"ם השמיט הא דכתבן בעור אחד והניחן בארבעה בתים וצריך טעם למה. ובשל יד כותב ארבע הפרשיות שכתב בשל ראש בקלף אחד. ברייתא בפרק הקומץ (שם) ושמעינן הכי מדכתיב (שמות יג ט) והיה לך לאות על ידך דמשמע אות אחד כלומר בית אחד: ומ"ש וגולל אותן מסופן לתחלתן. כבר כתבתי הטעם גבי תפילין של ראש. ואם כתבם על ארבעה קלפים והניחם בבית אחד יצא. פשוט שם".
אם כן צורת קלף אחיד של ראש, לא חתוך לד', עם ד' פרשיות כתובות עליו לפי הווה אמינא של בית יוסף היא זאת כאשר הפרשיות מונחות בשכיבה:
 
אמנם כיוון שהרב בית יוסף מודה בעצמו שהפרשיות צריכות להיות מונחות בבתים זקופות חזרה הקושיה למקומה.
והמסקנה בדבר ברורה והיא ששיטת ייצור הבתים המופרדים ללא אוירים ביניהם המקובלת היום היא לא נכונה.
יש לנו עוד מקורות לעניין. הנה בזוהר מצד אחד מובא שיש ד' בתים בתפילין דראש וכל אחת מד' פרשיות היא בבית משלה, וכמובא בתיקוני זוהר תקונא עשרין וחד ועשרין דף נד עמוד ב: "בתי דתפלי דאינון ארבע בתי דתפלין דרישא וארבע פרשיין דתפלין דיד", וכמובא בזוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קסב עמוד א: "בתפילין דרישא ד' פרשיין כל חד וחד בלחודוי".
אמנם מצד שני מובא בזוהר במקום אחר שתפילין דראש ותפילין דיד שווים בזה שנמצאים בבית אחד, וכמובא בזוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף מג עמוד ב: "השמרו לכם, אלין אינון תפלין דרישא ותפלין דדרועא כגוונא דא בחד ביתא והא אתערנא בהו וכלהו רזא חדא". כלומר ד' בתים של ראש הם כולם בבית אחד.
ובספר אור יקר בתיקונים בבא קמא שער ד סימן ג רמ"ק מגלה סוד בתי התפילין: "סוד תפילין כי ביד ד' פרשיות שהם ד' אותיות, ובראש ד' בתים, ועניין זה כשידוקדק היטב יובן טעם למה תפילין של ראש ד' בתים ושל יד בית אחד, וכן ד' פרשיות בשל ראש כל פרשה לעצמה וביד הם כרוכים בכרך אחד, העניין כי ד' פרשיות שבתפילין הם ד' אותיות שבשם, ועם היות שבזוהר פרשת ואתחנן נראה שמפרש על דרך אחרת כבר נתקן העניין במקומו בס"ד, ועל דרך כלל הם ד' פרשיות ד' אותיות, וזו דעת נכונה מוסכמת בדבריו בכ"מ בתיקונים ובזוהר, ועיקר האותיות הם מציאות הת"ת בעצמו, ועיקר תפילין הם ד' מוחין דזעיר אנפין, וכמו שד' מוחין ודאי הם מתחלקים לד' סיבות, שהיו"ד שורש החסד, והה"א שורש הדין, והוא"ו שורש הרחמים, והה"א שורש אל שלשתם יחד, לזה בהיות המלכות מציאותה למעלה הכרח הוא שתהיה היא מתבחנת בבחינות הת"ת, כי היא חותם וסימן הכלה ביד החתן, וכמו שמדרך הכלה לתת לחתן תיקוני חתן, לכן היא שם מתבחנת בסימני החתן, והיינו ד' בתים כנגד ד' אותיות, אמנם המלכות שהיא ודאי סוד ה"א אחרונה שבשם, עם היות שאינה ממש ה"א עליונה שבת"ת, עם כל זה היא למטה ה"א מציאותה למטה וכו', נמצא לפי זה כי מציאות היד בפרשיות שלו אינה ייחוד גמור אלא סימני חתן בכלתו, ובתי תפילין של ראש, אינו ייחוד אלא סימני כלה בחתן".
ועוד שם בהמשך רמ"ק מגלה סוד הפרשיות ומקשר את סודן לסוד ד' חיות הקודש: "ידמה המציאות הזה ממש לסוד החיות, שהם מסוד הזכר ודאי שם יהו"ה ד' חיות, ויש להם ד' פנים וד' כנפיים, דהיינו סוד ד' פרשיות וד' בתים, ואין עניין החיות במלכות אלא אופנים למטה, אלא הכוונה כנפיים שבסוד החיות בעולם הזכר למעלה, ובחינת המלכות שבהם הם ד' כנפיים, ועניין שסוד הפנים והכנפיים הם ממש ד' בתים בד' פרשיות".
מכל האמור עד כאן יש להסיק מסקנה ברורה: ארבעת הבתים הם צריכים להיות גם מעור אחד וגם בעור אחד כלומר מערך ד' בתים משותף שכל ד' אווירים [1] כל אחד רואה את כולם, רק בצורה זו מתאפשר להעביר קלף אחיד עם ד' פרשיות כתובות עליו בד' הבתים והפרשיות יהיו בזקיפה. כדי לתאר את האמור הלכה למעשה נצטרך לברר סידור הבתים הנכון, כי השיטה של ד' בתים העומדים בשורה גם היא מוטעית ויש לדחותה.
מדברי הפוסקים נראה שד' פרשיות של תפילין דראש נכתבות בד' קלפים נפרדים, אך אין לזה הכרח. אדרבה מדברי חז"ל נראה שכל ד' פרשיות של תפילין דראש נכתבות על קלף אחיד לכתחילה, נוכיח זאת בהמשך.

 

[1] אוויר – חלל פנימי של בית שבו מניחים פרשיה, ולא חלל בין הבתים מבחוץ כטועים רבים