בעניין סדר הפרשיות הנכון ממה שכתוב בגמרא שהבאנו לעיל [1] נתפרש ייחוס שתי הפרשיות לימין ושתי הפרשיות לשמאל, אבל לא נתפרש מקום כל אחת מהן בדיוק. עלינו לברר ולבאר את העניין.
א. שיטות עיקריות בעניין סידור הפרשיות בבתים
הנה הביא רש"י במסכת מנחות דף לד עמוד ב: "כיצד סדרן – סדר הנחתן. כאן מימין של קורא כאן מימינו של מניח – כשהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של זה לשמאל של זה. והקורא קורא כסדרן – כסדר שהן כתובין בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר, הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן והא דתנא איפכא דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל אמניח קאמר דהוא ימין של קורא".
וזו דעת ר"ת כבובא בתוספות מסכת מנחות דף לד עמוד ב: "וקשה לר"ת דאמאי פלגינהו שקורא שתיהן הראשונות מימין וכל האחרונות משמאל היה לו לומר ראשונה מימין וכל אחרות משמאל או איפכא דג' ראשונות מימין ורביעית משמאל כמו גבי נר מערבי דפרק שתי הלחם (לקמן דף צח:) דיליף דנרות של מנורה מזרח ומערב מונחים מדכתיב בנר מערבי לפני ה' מכלל דכולהו לאו לפני ה' ולא אמרינן חצי הנרות לפני ה' וחצי האחר לאו לפני ה' ומפרש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וניחא השתא מה שחלקו וכן פירש רבינו חננאל בסנהדרין (דף פט.) כל בית החיצון שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע וכן רב האי גאון והיה מניח סימן הויות להדדי פי' והיה כי יביאך והיה אם שמוע פנימיות זו אצל זו וכן בתשובת הגאונים שכתב ה"ר יוסף טוב עלם והאי דקאמר הקורא קורא כסדרן לאו כמו שפירש בקונטרס כסדר שכתובות בתורה אלא מפרש ר"ת דהוא סיום הברייתא דכיצד סדרן וקאמר שקורא כסדר שמונחין בתפילין מימינו לשמאלו דהיינו קדש והיה כי יביאך והיה אם שמוע שמע ואפילו לא יהא מן ברייתא אין קשה".
במכילתא ובשימושא רבא וברוב הפוסקים הראשונים משמע כמו שפירש רש"י. ברבינו חננאל וברב האי גאון וברבינו יוסף טוב עלם משמע כמו שפירש רבינו תם.
אמנם עניין הנחת הפרשיות כסדר מימין של הקורא או מימין של המניח אינו מבואר בגמרא כלל ועיקר, וגם בזה יש שתי דעות. רש"י ור"ת פירשו שהסדר מתחיל מימין של הקורא דהיינו שמאל של המניח, וכן כתב הרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה: "כיצד סידור הפרשיות בתפילה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית ראשון שהוא על ימין המניח, ושמע סמוכה לה, והיה כי יבאך בבית שלישי סמוכה לשמע, וקדש לי בבית רביעי שהוא לשמאל המניח תפילין כדי שיהא הקורא שלפניו כנגד פני המניח קורא על הסדר הזה ואם החליף סדור זה פסולות".
והנה הראב"ד הביא את דעתו של רב האי גאון אשר רוח אחרת עמו, כמו שנמצא בהשגות שלו לרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה: "כיצד סדור הפרשיות כו' עד אם החליף סדור זה פסולות. רבינו האי ז"ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע, קדש מימין המניח, והיה כי יביאך סמוך לה, שמע משמאלו, והיה אם שמע סמוך לה באמצע, והוא בהיפך לקורא שכנגדו והקורא קורא כסדרן. על שמע והיה אם שמע נאמר שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל, והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא שם אותה לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו, ועוד כי שמע והיה אם שמוע לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל ולא מן האמצע ולדברי זה המחבר לעולם שמע מן האמצע ולפיכך תפס הגאון ז"ל דרך פשיטות הגמרא ושם הויות באמצע".
הרי עינינו רואות שכל השיטות הנ"ל הם בגדר ניחוש כמו גם שאר דברי הפוסקים הראשונים הפשטניים אשר לא היו איתם טעמים שייכים מתורת הסוד המסבירים כל דבר לגופו. מחלוקות קשות בלתי ניתנות לפתרון סערו בתקופת הראשונים בכל מקום, לכן כל מה שנהגו הלכה למעשה מאז ועד עתה נשאר בגדר מנהג בלבד.
על זה יש לנו עדות נאמנה מרבי יוסף קארו בכסף משנה הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה: "וכבר נשאל רבינו על זה מחכמי לוניל וזה לשון השאלה: יורנו רבינו מה שכתב בפ"ג כיצד סדור הפרשיות בתפלה של ראש מכניס פרשה אחרונה שהיא והיה אם שמוע בבית ראשון שהוא על ימין המניח וכו' ונחנו תלמידיך קבלנו מרבותינו שקבלו הגאונים ורבינו האי בראשם דבעינן הויות באמצע [6], וכן פירשו בסנהדרין הא דאמר רב יהודה אמר רב כל בית החיצון [7] שאינו רואה את האויר פסול כגון קדש ושמע. וגם כן קבלנו מהם כי הקלף נקרא אותו צד שהשיער דבוק בו בעודו חי ודוכסוסטוס אותו צד שהיה דבוק בבשר וכמדומה לנו שנמצא בספרו הפך זה על כן משכנו ידינו מהם עד שיבא דברך יורנו כדת מה לעשות: תשובה זה שעלה בדעתכם בסדור הפרשיות וקלף שהוא החלק שהשיער דבוק בו כך היה דעתי מקודם ככם ותפילין שהיו לי במערב כך היו וכך כתב אותו שכתב חיבור בתפילין שמו רבי משה בר מיימון מקורטובא ואותו חיבור הוא שהטעני והטעה כל אנשי מערב מלפני וגם ה"ר יצחק זכרונו לברכה כוותיה ס"ל בתשובה וגם חכם אחד יש שמו רבי יעקב קלעי ככה עשה והרבה גאונים חלקו על דבר זה וכל אנשי מזרח וכל אנשי ארץ הצבי הקדמונים חולקים על דבר זה ואמרו כי החכמים הנאמנים פתחו התפילין של רבינו האי והיא כתובה על הסדר שכתבתי בחבורי ורבי משה דרעי כשבא מן המערב לארץ ישראל היתה תפלה שלו כמו אנשי מקומכם וכשהראוהו דברי הגאונים הקדמונים והראיות שלהם השליך תפליו ועשה על הסדר. והראיה ברורה בדבר זה מה שאמרו בהקומץ רבה והקורא קורא כסדרן כלומר כדי שיהא הקורא קורא קריאת הפרשיו' כסדר התור' ונוסח זה לא היה בספרים שלנו אבל הנה מצאתי הנוסחאות הישנות וכך היה כתוב בהם בכלן ומעשה רב שבני ארץ ישראל כולם זהירים במצוה זו וכסדר התורה כתבו איש מפי איש ולדברי הכל תפלה של יד סדר פרשיותיה על סדר התורה ודין הוא שתהא כתיבת שתיהן שוה שהרי לדברי רבי יוסי טולה עור על של ראש ומניחה על ידו ש"מ סדר אחד לשתיהן. וכן לענין קלף ודוכסוסטוס טעות גדולה כל האומר כמו שעלה על דעתכם שהדבר ידוע שאנו מצריכין להיות הכתיבה תמה נאה ביותר ובפירוש אמרו חכמים שהכותב על דוכסוסטוס יכתוב במקום שיער והכתיבה שעל הקלף תהיה במקום בשר ואם תאמרו כמו שאמרו מקצת הגאונים שהקלף הוא אותו חלק העבה מן העור שעל הבשר שקורין אותו הערביים ר"ק ועושים אותו בסיד ולו שני פנים האחד חלק ביותר שהוא הנאה לכתוב עליו ואחד שבו אדמומית מעוטה ואינו חלק והכתיבה בו אינו נאה אלא מפוזרת ומדובללת והוא מקום השיער והדוכסוסטוס הוא החלק הדק מן העור שקורין אותו בלשון ערבי קשט ויש לו שני פנים האחד נאה לכתיבה והוא מקום השיער והפנים האחרים דבוקים בחלק העבה אינם ראויים לכתיבה כלל אלא הדיו נבלע בהם וכל האותיות יהיו מטושטשות, נמצא לדבריכם ולדברי אותם שאמרו ככה תהיה הכתיבה בקלף ובדוכסוסטוס במקום ריעות ופחיתות שאין הכתיבה מעולה בהם. והראיה השנית שהכרעתי בה דברי האומר כדברי שכתבתי בחבורי זו היא כי הדבר ידוע שספר תורה מקודש יותר מן התפילין והתפילין מקודשים יותר מן המזוזה וכך היא ההל"מ שיהא עור כל אחד מהם חזק ובריא כדי לעמוד ולהתקיים כפי קדושתו ס"ת הוא עור שלם ותפילין על הקלף שהוא חצי העור העבה ומזוזה על הדוכסוסטוס על החצי האחר הדק נמצא כל אחד מהם לפי מעלתו בקדושה מעלת עורו הקיימת וכתיבת כל אחד במקום הנאה לכתיבה כדי שתהיה כתיבתן תמה עכ"ל. ומ"ש בתשובתו וכן כתב אותו שכתב חבור בתפילין שמו רמב"ם מקורטבא הוא חכם אחד בן עירו של רבינו ושמו כשמו וחיבר חבור בתפילין לבד שאילו רבינו לא בתפילין לבד חיבר או טעות הוא שנפל בתשובה זו מ"מ אנו למדים ממנה הצריך לנו לענין שיטת רבינו וכבר פשט המנהג בכל המקום אשר שמענו שמעם כדברי רבינו ורש"י ז"ל בסדר הפרשיות".
מרן הביא את המנהג כעיקר בספרו בית יוסף אורח חיים סימן לד א: "סדר הנחתן בבתים וכו'. בפרק הקומץ (לד:) ת"ר כיצד סודרן קדש לי והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל והתניא איפכא אמר אביי לא קשיא כאן מימינו של קורא כאן מימינו של מניח והקורא קורא כסדרן אמר רב חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולות ואסיקנא דבאיזה ענין שהחליפן אפילו גוייתא לגוייתא וברייתא לברייתא קאמר דפסולות. ופירש רש"י כאן מימינו של קורא וכו'. שהקורא עומד כנגד מניח הוי ימינו של זה לשמאלו של זה: והקורא קורא כסדרן. כסדר שהן כתובים בתורה מוקדם מוקדם ומאוחר מאוחר הילכך הא דקתני לעיל קדש והיה כי יביאך מימין מימינו של קורא קאמר דהשתא כשהוא קורא כדרכו מימינו לשמאלו ונמצא קוראן כסדרן והא דתני איפכא דמשמע קדש והיה כי יביאך משמאל אמניח קאמר דהוא ימין של קורא: וכתבו התוספות (ד"ה והקורא) והרא"ש (סי' ה) והמרדכי (י ע"ג) דקשה לר"ת אמאי פלגינהו לקרות שתים הראשונות מימין ושתים האחרונות משמאל הוה ליה למימר ראשונה מימין וכל האחרות משמאל או איפכא שלשה ראשונות מימין ורביעית משמאל כדקאמר (מנחות צח:) גבי נר מערבי לפיכך פירש ר"ת קדש והיה כי יביאך מימין של קורא ומשמאל של קורא הוי שמע מבחוץ ואחריה והיה אם שמוע מבפנים וכן פירש רבינו חננאל ורבינו האי והא דקאמר הקורא קורא כסדרן לא כמו שפירש רש"י כסדר שכתובות בתורה אלא כפירוש ר"ת שהוא סיום הברייתא דכיצד סודרן מפני שתירץ התלמוד כאן מימינו של קורא כאן מימינו של מניח ולא פירש איזו נעמיד בקורא ואיזו נעמיד במניח פירש שהקורא קורא כסדרן שהן כתובות בברייתא ראשונה. ומה שכתב רבינו ומיהו גם לר"ת צריך לכתבן כסדר שהן כתובות בתורה וכו'. כן כתבו התוספות (שם) והרא"ש (שם) והמרדכי (שם) וכן כתוב בסמ"ג (עשין כב קד ע"ד) והתרומה (סי' רו) אבל סמ"ק (סי' קנג) כתב ומיהו בשל יד לא נחלקו ובהגהה (אות ז) תמה עליו (ומשדכתא) [ומפרש] ר"ל דאין קפידא בדיעבד דהא דתניא (מנחות לד:) החליף פרשיותיה פסולה על של ראש קאי כדמשמע בגמרא ע"כ ואין כן דעת הפוסקים אלא בין בשל יד בין בשל ראש אם כתב שלא כסדר שכתובות בתורה פסוליםא וכבר כתבתי בזה בסימן ל"ב (לה. ד"ה כתב בהגהת סמ"ק)". וכתב גם שם באות ב: "ומ"ש רבינו בשם הרא"ש לעשות שני זוגות תפילין. כן כתוב בסמ"ג וסמ"ק והתרומה וכתוב עוד בסמ"ג והתרומה שאם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד יניח כדברי האחד של יד ושל ראש ויסלקם מיד ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ואף על פי שמפסיק בין של יד לשל יד ברכת תפילין הראש זה טוב יותר מלהניח לגמרי שלא להניח כלל עכ"לב ובשימושא רבא כתב כסדר רש"י וכן כתב הרמב"ם (תפילין פ"ג ה"ה) וכתב סמ"ג והמרדכי ששלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל ומצאו שם תפילין ישנים מאד כסדר הרמב"ם ורש"י והרשב"א בתשובה האריך בדבר זה ודחה דברי ר"ת והעמיד דברי רש"י והרמב"ם ובסוף התשובה כתב סוף דבר דעתי נוטה כרש"י והרמב"ם ועליהם אנו סומכים ועושים מעשה וכן היו נוהגים ה"ר יונה והרמב"ן ועושין מעשה בעצמן עכ"ל ותשובה זו תמצא בתשובות להרמב"ן סי' רל"ד. ומ"ש רבינו וכתב א"א ז"ל לפי שנחלקו בו גאוני עולם וכו' עד שלא יתן של זה בזה. בפסקיו בהלכות תפילין (סי' ה) כתב כן וכן כתוב בארחות חיים (סי' כו) בשם הר"י מקורבי"ל". ועוד שם באות ג: "ומצאתי בתשובה אשכנזית (תשו' מהרי"ל סי' קלז) כלשון הזה שני זוגי תפילין לא חזינן רבנן קשישי ז"ל דעבדי הכי וגופא אזיל בתר רישא וסמכינן על מה שכתב סמ"ג בההוא דקבר יחזקאל גם ר"ת עשה שאלת חלום על ככה וכמדומה הואיל ולא נהוג מיחזי כיוהרא ואין ליטול את השם אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידות מה שלא היו כן כל אותם שראיתים נוהגין כן והנוהגין כן טוב להניחם בבת אחת ואם על כל פנים לא יוכל להניחם בבת אחת נראה לברך על של רש"י הואיל ונוהגים כוותיה ושל ר"ת אינם אלא כדי לצאת ידי כולם וכהאי גוונא עבדינן בליל פסח דמברכין אמצה לחוד כרבנן והדר עבדינן כריכה בלא ברכה כהלל וכן מאן דקרי מגילה בי"ד ובט"ו מברך בי"ד כרובא דעלמא ונראה דשל רש"י יהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה כיון דנהוג עלמא כרש"י לא יפרוש מן הצבור לעשות אגודות ואחר תפלה יניח של ר"ת ואם ידאג שלא יהא כמעיד עדות שקר בעצמו יקרא בהם שמע והיה אם שמוע עכ"ל".
וכן כמנהג זה פסק המחבר גם בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף א: "סדר הנחתן בבתים: לרש"י והרמב"ם קדש (שמות יג, א – י) משמאל המניח בבית החיצון, ואחריו כי יביאך (שמות יג, יא – יז) בבית שני, ושמע (דברים ו, ד – ט) בבית השלישי והיה אם שמוע (דברים יא, יג – כא) בבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו, ולר"ת בבית השלישי והיה אם שמוע ובבית הרביעי שהוא החיצון שמע, ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם".
והנה בתיקוני זוהר כפי שהביא הרמ"ק בספרו אור יקר בתיקונים בבא קמא שער ז סימן ה נמצא: "ואית דאמרי הויות באמצע כגוונא דא יהה"ו קדש לי, והיה כי יביאך, והיה אם שמוע, שמע ישראל, הוי"ה ה"ה באמצעיתא, ובצירופין די"ב הויין אשתמודע כולהו, ואלין אינון יהו"ה יהה"ו יוה"ה רמיזין בשם יו"ד ה"י וי"ו ה"י, הא שמא מקורא דאתוון ומקורא דילהון".
והסביר שם הרמ"ק בספרו אור יקר בתיקונים בבא קמא שער ז סימן ה: "בעניין נתבאר לעיל שיש שרצו להוכיח מטעם זה שסדר הפרשיות הויות להדדי, מפני שכיוון שכל סוד הספירות התפילין הוא בסוד הנקבה והשמאל והלילה כדפירשנו שעניינם מאימא עילאה, ועיקרם לתקן המלכות, ומציאותם מן השמאל, אם כן הפרשיות שהם תוכיות הכל ועיקר, ראוי שיהיה צירופי אותיות על בחינת הנקבה והדין, והיינו סוד הוויות להדדי, שהם קדש והיה כי יביאך והיה כי שמוע שמע, וסדר זה מחייב תיקון וקישוט הבינה עם המלכות, ואין סודה הייחוד דהיינו סדר יהו"ה זכר ונקבה זכר ונקבה, שאין סוד התפילין כך אלא אימא מקשטת הזכר, ואין ייחוד בהם אלא קישוט" עיין שם עוד שמסיק בזה הלשון "לכן נתיסדה ההוי"ה כהנהגה ההיא הרמוזה בכתוב ישמחו השמיים ותגל הארץ, הנה ההוי"ה הישרה היא ראשונה לכל ההויות, והיא סוד הנהגתה ביסוד, לכך בה שמחה לזכר ולנקבה, דהיינו י' בה' ומשם ישמחו השמים, ואו בהא ושם ותגל הארץ וכו'".
ובאמת אין שום קושייה בסדר הפרשיות האחרונות אם הוא כסדר הוי"ה ישירה או הויו"ת אהדדי יהה"ו, כי הוא עניין שתי בחינות שונות, כנמצא בדברי חז"ל בזוהר רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רנח עמוד א: "תפילין דרישא על ראש תפארת תפילין דיליה כסדר יהו"ה דאיהו קדש לי, והיה כי יביאך, שמע והיה אם שמוע, אבל בעלמא דאתי הויות באמצע דאינון ה' ה' ובג"ד אמר הנביא (ירמיה ט) בזאת י"תהלל ה"מתהלל ה"שכל ו"ידוע אותי כי אני יהו"ה ובג"ד אוקמוה מארי מתניתין דאית ברישא אתר לאנחא תרי זוגי דתפילי".
אם כן בעניין סדר הפרשיות בהדיא נאמר ששני הסדרים נכונים הם. אחד יהו"ה שהוא כפי רש"י זהו כנגד העולם הזה, והשני יהה"ו שהוא כפי ר"ת זהו כנגד העולם הבא.
השאלה היחידה כאן היא האם לתפילין של עולם הבא יש עניין גם בעולם הזה?
בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף ב המחבר העמיד את שני הסדרים בספק, וכך פסק: "ירא שמים יצא ידי שניהם, ויעשה שתי זוגות תפילין ויניח שניהם, ויכווין בהנחתם באותם שהם אליבא דהלכתא אני יוצא ידי חובתי, והשאר הם כרצועות בעלמא, כי מקום יש בראש להניח שתי תפילין. וכן בזרוע. ואם אינו יודע לכווין המקום ולהניח שניהם יחד, יניח כדברי האחד של יד ושל ראש, (ויסלקם מיד), ויניח האחרים על סמך ברכה הראשונה. (וי"א שאם) לא יוכל להניח בבת אחת, יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר התפלה יניח של ר"ת בלא ברכה ויקרא בהם שמע (דברים ו, ד – ט) והיה אם שמוע (דברים יא, יג – כא)".
רמז לאפשרות הנחת שתי זוגות תפילין יחד נמצא בתלמוד בבלי מסכת עירובין דף צה עמוד ב: "אמר רב שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש להניח בו שתי תפילין". ואם לא הייתה הווה אמינא להנחת שתי זוגות תפילין יחד לא הייתה הגמרא מביאה את ברייתא. ובאמת בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף מד עמוד א הברייתא נשמעת קצת אחרת: "א"ר שמואל בר רב יצחק: מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין".
וזה מה שנמצא בזוהר חדש תיקונים כרך ב דף סט עמוד ב: "מסטרא דאימא אינון הויות באמצע כמה דאוקמוה והא איתמר. ובגין דלא בקיאין אלין דדרא בתראה שויין תרי זוגין דתפלין מספיקא דלא ידעין ברזא דא [דתרוייהו אצטריכו]".
אם כן יש צורך בשני התפילין מספק.
אמנם הרמ"ק בספרו אור יקר רעיא מהימנא שער ד' סימן י"ח נקט שאין לנו להניח תפילין כסדר יהה"ו בזמננו, וזה לשונו: "בזאת יהה"ו הוא יהו"ה כדפירשנו שבכל עניין אחד וקשר אחד וייחוד אחד, אלא בסוד הבינה יחייב הייחוד סדר אותיות יהה"ו, ובסוד המלכות יחייב הייחוד סדר אותיות יהו"ה וכדפירשנו. ואחר ששני התפילין עתה לבני אדם המניחים תפילין ירמוז שני עניינים, עולם הבא סדרן יהה"ו הויות להדדי, עולם הזה סדרן יהו"ה, אם ירצה אדם להניח שני זוגות תפילין לרמוז אל שני ייחודים אלו הרשות בידו דהיינו עולם הבא ועולם הזה, לזה אמרו מקום יש בראש להניח שני תפילין וכו'. אין כל אדם ראוי לייחוד זה ואינו זוכה לשתי שולחנות, ולכך עתה בזמננו זה אין כל אדם זוכה לשתי שולחנות ואנו מניחים שולחן אחד דהיינו תפילין דעולם הזה שהוא כסדרן יהו"ה, וכן נראה מוסכם בתיקונים שיותר טוב אלו שהם רחמים וייחוד מסוד יהה"ו שהם דין".
מסקנה להלכה: יש לנקוט כדברי המחבר בשולחן ערוך להצטייד בשתי זוגות תפילין ולהניחם מספק.
ב. מיקום הפרשיות בבתים
נשאר לנו לברר מיקום הפרשיות בבתים, ואילו הבנות יש בזה? לצורך זה שוב נביא את דברי המקורות.
נמצא בתלמוד בבלי מסכת מנחות דף לד עמוד ב: "ת"ר: כיצד סדרן? קדש לי והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמוע משמאל. והתניא איפכא! אמר אביי, ל"ק: כאן מימינו של קורא, כאן מימינו של מניח, והקורא קורא כסדרן. אמר רב חננאל אמר רב: החליף פרשיותיה – פסולות".
מבואר בתיקוני זוהר בהקדמה דף ט עמוד ב: "אהי"ה אדנ"י סלקי לחושבן אלהי"ם דאיהו כללא דחמשה בתי תפלי יהו"ה ארבע פרשיין, י' קדש לי ודא חכמה, ה' והיה כי יביאך ודא בינה, ואינון לימינא ושמאלא דאינון חסד גבורה, ו' שמע ישראל תפארת כליל שית תיבין דיחודא, ה' והיה אם שמע מלכות שכינתא תתאה, תלת רצועין נצח והוד ויסוד".
מסביר הרמ"ק בספרו אור יקר בתיקונים בבא קמא שער ז סימן ג שבזוהר מדובר בבחינות הנהגה רוחניות: "ואינון לימינא ושמאלה, דקדק שלא אמר ואינון ימינא ושמאלה, מפני שאינם הם בעצמם ימין ושמאל, שהם הם עליונות ואין בהם הדינים לשפוט על הבינה שמאלית ממש, וגם החכמה היא נעלמת שלא ישפוט בה שהיא שורש לחסד וכו', עיקר השמאל והימין הם חסד וגבורה, והם עליהם מעוררים החסד והדין, והוצרך לזה שאין לדלג בפרשיות על הספירות בדילוג חכמה בינה תפארת מלכות, אלא הם חכמה בחסד, בינה בגבורה, שעתה התפשטות שתי פרשיות לשתי מידות אלו להנהגת הימין והשמאל, והם שתי הנהגות המציאות, שזהו סוד הפרשיות המתלבשות בבתים".
אם כן נמצאנו למדים שפרשת 'קדש לי' שהיא כנגד אות י' שהיא כנגד החכמה בחינתה בימין כי היא שורש לימין, ופרשת 'והיה כי יביאך' שהיא כנגד אות ה' שהיא כנגד הבינה בחינתה בשמאל כי היא שורש הדין. אמנם פרשת 'שמע ישראל' שהיא כנגד אות ו' שהיא כנגד התפארת היא בחינת חסד, לכן בחינתה בימין. ופרשת 'והיה אם שמוע' שהיא כנגד אות ה' שהיא כנגד המלכות היא בחינת דין, לכן בחינתה בשמאל.
ידוע מדברי חז"ל במקומות רבים שכל העולם כולו יחד עם בני האדם הוא דמות בחינות רוחניות כי התהווה מהן, לכן בחינות רוחניות ימין ושמאל מתבטאות על דרך זה גם כאן בעולמנו.
הרי בהדיא יש סתירה בין התלמוד והזוהר, כי בתלמוד נאמר ששתי פרשיות ראשונות הן לימין, אבל בזוהר נאמר ששתי פרשיות ראשונות הן לימין ושמאל. עלינו ליישב את הסתירה כי היא נובעת מחוסר הבנתנו בדברי חז"ל גרידא.
ידידי הציע אופן פשוט ליישב את הסתירה על ידי דיוק בלשון הברייתא: 'כיצד סדרן' – כלומר מהו סדר הנחתן ולא מקום הנחתן, 'קדש לי והיה כי יביאך מימין' – אבל לא בימין, 'שמע והיה אם שמוע משמאל' – אבל לא בשמאל. כלומר הברייתא מסבירה איך מסדרים שתי הפרשיות הראשונות של הזוג הראשון – והן מימין לשמאל, ושתי הפרשיות האחרונות של הזוג שני – והן משמאל לימין.
וכבר הבאנו לעיל דברי תלמוד בבלי מסכת מנחות דף לד עמוד ב שם מובא איך לומדים עניין התפילין בתורה, וזה לשונו שוב: "תנו רבנן: לטטפת לטטפת לטוטפת – הרי כאן ד', דברי רבי ישמעאל; ר"ע אומר: אינו צריך, טט בכתפי שתים, פת באפריקי שתים". ופירש רש"י שם: "לטטפת: לטוטפת הרי כאן ד' – מכאן שכותב ד' פרשיות בד' בתים. טט בכתפי שתים – באותו מקום קורין לשתים טט". מזה למדנו שיש לנו שני זוגות שהם ארבע, טט ראשון מימין (לשמאל) וטט שני משמאל (לימין).
טט ראשון מימין (לשמאל):
| קדש לי (1) | והיה כי יביאך (2) |
טט שני משמאל (לימין):
| והיה אם שמוע (4) | שמע (3) |
עתה נדגים אופנים אפשריים למיקום הפרשיות בבתים לפי שיטה כאשר הקורא עומד כנגד המניח (לפי שיטה כאשר המניח הוא הקורא אז ימין ושמאל יהיו בהפוך):
עלינו ליישב את הסתירות.
אופן של דגם ב אין אפשרות ליישב כי הוא סותר את הרישא של הברייתא.
אבל אופן של דגם א אפשר ליישב בשני דרכים:
-
על סמך ראשונים אשר בכלל לא גורסים סיפא של הברייתא 'והקורא קורא כסדרן', כמה שמובא בדברי הרי"ף הלכות קטנות הלכות תפילין דף ז,א, וזה לשונו: "תנו רבנן כיצד סודרן, קדש והיה כי יביאך מימין, שמע והיה אם שמע משמאל, והתניא איפכא, אמר אביי לא קשיא כאן לימין הקורא כאן לימין המניח. אמר רב חננאל אמר רב החליף פרשיותיה פסולות".
-
כאשר הקורא מסתובב תוך כדי קריאה מימין לשמאל כציור זה:
אופן זה של דגם א תואם גם לצורת אדם העליון כצורת אות אלף:
פירוש לציורו של אות האלף וסידור אותיות יהו"ה בתוכה נמצא בספרו של הרמ"ק פרדס רימונים שער ו פרק א: "הנה כיוונו לכתוב צורות האדם העליון בצורת אלף לרמוז כי כולו יחוד שלם. אע"פ שנאמר י"ס שהוא מורה דברים מחולקים כולו הוא יחוד שלם וזה הורה בדמות אלף[8]. ויש קצת סמך לדעת זה בדברי הרשב"י בס' התיקונים (תקון נה) וז"ל :תא חזי קרקפתא דא א כגוונא דא, ד' סטרין דיליה בהון יהו"ה הוא חד ושמיה חד אין עוד מלבדו כו' עכ"ל. ואע"פ שאין דבריו וציורו ממש כנ"ל, אעפ"כ מתוכו נראה כי כוונת השם שהוא י' ספירות כנודע, נרמז בצורת האלף לרמוז אל י"ס מיוחדים אחדות שלימה אחדות שוה. וז"ש בהון ה' הוא חד ושמיה חד פי' להורות שמתייחד הוא ושמו עם היות ששמו מורה י"ס. והנה מציאות הא' מורה על היחוד. וענין י' אצבעות וי' אצבעות אין מקומו הנה ויתבאר בשער הנשמה פ"ח. ואחרים ציירו צורת י' ספי' בצורת אלף כזה.[9] והן אמת כי הצורה הא' היא היותר מתקבלת כי היא קרובה אל הקבלה אשר ביד רוב המקובלים כאשר נבאר.
אופן זה תואם גם לסדר המרכבה של כ"ד הצרופים[10] של השם כפירוש הרמ"ק בפרדס רימונים שער כא פרק ט: "עוד נצרף שם בן ד' לכ"ד צרופים הנה יהיו כ"ד שמות נגד כ"ד אשר לו משם ע"ב. ויהיו כ"ד הויות מקורות לכ"ד שמות משם ע"ב. וג' הויות אלו שמהם יצטרפו הע"ב צרופים הנה יהיה כל א' מהם שר לכ"ד המצטרפים ממנו. והיינו דקאמר לעיל ג' חיילים וכל שם מחיל וחיל וכו' וכן במאמר הקודם ועל כל כ"ד שר גבוה וכו'. וכשנחלק כ"ד לד' רוחות שהם ד' גבולים מי"ב הנזכר לעיל הנה יהיו ששה תחת א'. כי יהיו ד' גבולים ולכל כ"ד שמות יהיו ו' שמות משם ע"ב תחת ו' שמות משם בן ד' אלו תחת שם א' שבי"ב גבולין. וי"ב גבולים מצטרפים משם בן ד' כדפי'. ורצוננו לצייר צורה נכונה יתישבו כל אלה הדברים בלב המשכיל על ידה".
ג. סידור הפרשיות אם הוא לפי הקורא או לפי המניח
עלינו לברר אם סידור הפרשיות צריך להיות מימין לשמאל של הקורא או מימין לשמאל של המניח?
רוב גדול של הפוסקים הראשונים קובעים שסדר הפרשיות צריך להיות מימינו של הקורא שהוא משמאלו של המניח.
כן מובא בספר הלכות גדולות סימן כה הלכות תפילין עמוד רסט, וזה לשונו: "תנו רבנן: כיצד סידורן? קדש לי כל בכור והיה כי יביאך מימין הקורא שהוא שמאל המניח, שמע והיה אם שמע משמאל הקורא שהוא ימין המניח. אמר רב חננאל אמר רב: החליף פרשיותיה פסולה".
כן כתבו גם: רש"י על מנחות דף לד עמוד ב, תוספות בשם ר"ת על מנחות דף לד עמוד ב, אור זרוע בשם רבינו אליקים חלק א הלכות תפילין סימן תקנח, ספר יראים סימן שצט (דפוס ישן) טז, האגודה מסכת מנחות פרק ג, ספר המנהיג הלכות תפילין עמוד תקצב, רמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה, הגהות מיימוניות בשם יהודי ארץ אדום וארץ ישמעאל שם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג, מחזור ויטרי הלכות תפילין מספר התרומה תקיב.
אמנם יש שהסיקו שסדר הפרשיות צריך להיות מימינו של המניח שהוא משמאלו של הקורא.
כן דעת רב האי גאון הביאו הראב"ד בהשגות שלו על הרמב"ם הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה ה: "כיצד סדור הפרשיות כו' עד אם החליף סדור זה פסולות. רבינו האי ז"ל אינו אומר כן אלא הויות באמצע, קדש מימין המניח, והיה כי יביאך סמוך לה, שמע משמאלו, והיה אם שמע סמוך לה באמצע, והוא בהיפך לקורא שכנגדו והקורא קורא כסדרן. על שמע והיה אם שמע נאמר שהוא כסדר הקורא בתורה מימין לשמאל, והמחבר הזה שם הברייתא השנויה בגמרא מימין הקורא והברייתא שהביאו בקושיא ואמרו והא תניא איפכא שם אותה לימין המניח והוא תימה שהגמרא הניחה סדר המניח שעושה המצוה ופירשה סדר הקורא שאין לנו צורך בקריאתו, ועוד כי שמע והיה אם שמוע לפי פשוטה מן הראש הוא מתחיל ולא מן האמצע ולדברי זה המחבר לעולם שמע מן האמצע ולפיכך תפס הגאון ז"ל דרך פשיטות הגמרא ושם הויות באמצע". וכן הסיקו רבי ישעיה מטראני הזקן בספר המכריע סימן פו, ורבינו גרשום (מובא שם).
המחבר כתב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לד סעיף א: "סדר הנחתן בבתים: לרש"י והרמב"ם קדש משמאל המניח בבית החיצון, ואחריו כי יביאך בבית שני, ושמע בבית השלישי, והיה אם שמוע בבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו, ולר"ת בבית השלישי והיה אם שמוע, ובבית הרביעי שהוא החיצון שמע. ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם".
וכן מוכיח הרמ"ק בפרדס רימונים שער ו פרק ב כשמתקיף סברת בעל מאירת עינים: "וזהו הפך הדעת הנכון. ועוד כי הענין הוא הפך דעתו כי הפנים הם בסדר הזה ימין כנגד ימין ושמאל כנגד שמאל. וראיה מענין דתפילין כי פרשה ראשונה קדש והיא חכמה לימין הקורא ולשמאל המניח, ופרשת והיה אם שמוע שהיא גבורה לימין המניח ולשמאל הקורא. ולפי דעתו היה ראוי להיות בהפך כי המניח מניח ימין כנגד ימין ושמאל כנגד שמאל והקורא שהוא כנגדו יהיה שמאל לימין וימין לשמאל. ואין תשובה מן והיה כי יביאך שהוא הבינה ושמע שהוא הגדולה הם ביושר שמע גדולה לימין המניח והיה כי יביאך לשמאל המניח. זו אינה תשובה כלל, שאדרבה החכמה והגבורה הם עיקר אל הענין הזה מפני כמה דברים. כי מן הראוי לסדר חכמה אל הימין מפני שהוא ימינית ראש לכל הספירות, וגבורה עיקר השמאלית לחובה. ולמה לנו להפך אלו שהם עיקר מפני שנים שאינם [אלא] שורש הימין והשמאל. ועוד כי שמע נמי אל הימין הקורא בבחי' והיה אם שמוע וכן והיה כי יביאך אל שמאל הקורא בבחינת קדש. וזו ראיה מוכרחת מה שא"א לומר בקדש והיה אם שמוע, שבבחינת כלם לעולם קדש לשמאל המניח וימין הקורא, והיה אם שמוע לימין המניח ושמאל הקורא. וזה ודאי הריסה אל דברי בעל ספר מאירת עינים. ועוד ראייה מעליית המזבח כי שם יסוד היחוד, כמו שפי' הרשב"י ע"ה בזוהר (במדבר דף ק"ך), והעתקנו ל' בשער עצמות וכלים בפ"א, ובשער מהות והנהגה פכ"א. והנה עלייתו היה בכבש והכבש היה בדרומו של מזבח ובהיותו עולה היה פונה לקרן דרומית מזרחית שהוא ימינו של העולה, ואם אמת כדברי ספר מאירת עינים היה ראוי שיפנה על שמאלו כי שם ימין כנגדו, והיה ראוי שיהיה הכבש בצפון המזבח כדי שבעלייתו בכבש יפנה אל שמאל העולה דהיינו ימין שכנגדו ויפנה לקרן צפונית מזרחית כסדר הזה וכו'. אלא מאי אית לך למימר כי הצורה הזאת אין בו ספק שהיא מהופכת והצורה האמיתית היא הצורה המוסכמת בדברי הרשב"י ע"ה שהוא ימין אל הימין ושמאל אל השמאל. ולכן דרשו כל פנות שאתה פונה לא יהא אלא לימין וזה ימינו של אדם ממש דלא שייך תמן שמאל שכנגדו ולא ימין שכנגדו. וכן דרשו באאע"ה שכל פנותיו היה אל החסד. עוד תשובה אל מה שרצה להסתייע מפסוק שויתי ה' לנגדי תמיד אינו ראייה כי דהמע"ה היה אומר כך משום יראת השם נגד פניו כל היום והיה חושב כאלו שכינה כנגדו לעולם והוא כעבד לפני המלך לבלתי יתמוטט מעבודתו לא מעט ולא הרבה. ומה שרצה להסתייע מענין ג' פסיעות וכי נניח כל שאר ענייני המעשה ונביא ראיה מפרטי אחד והוא ענין הפסיעות. ועוד כי אין ראייה כלל דאדמותבת לי מסברת רבא דאמר ימינו ימינו של הקב"ה שמאלו שמאלו של הקב"ה, תסייעי לי מסברת אביי דהוה חשיב ימינו ימין דידיה ושמאל שמאל דידיה ממש לחושבו כי ענין הפסיעות ככוונת שאר המצות והמעשים. עד שרבא הורה לו כי פי' ימינו ר"ל ימינו של הקב"ה שמאלו שמאל של הקב"ה הפך שאר הדברים. והטעם כי עתה שבא להפטר בא להורות לאדם שלא יחשוב היות דבריו לריק ולבטלה ח"ו אלא שיהיה מובטח שנשמעו דבריו כאדם המדבר עם המלך החדרה ונפטר מהמלך בשלום ואהבה. או אפשר להראות האדם אמונתו שאעפ"י שייחד העולמות העליונים באחורים הנראים עכ"ז הקב"ה הקשיב לו בפנים הנוראים. לפיכך כשבא ליפטר נותן שלום לימינו של הקב"ה שהוא שמאלו. ועד"ז נוכל לפרש פסוק שויתי ה' לנגדי תמיד וגו'. או אפשר שנאמר כי ענין השלום בזה הוא למקבל התפלה ועושה אותה כתרים לרבו עם היות שאמר ימינו של הקב"ה ושמאלו של הקב"ה. כך ג"כ אמרו (במס' ברכות ד"ז) א"ר ישמעאל ראיתי את אכתריא"ל י"ה ידו"ד צבאות וכו' והוא הוא המקבל התפלות ואינו מלך הכבוד, שא"כ לא היה אומר ראיתי ממש ח"ו. וכמו שהוא ידוע כי אכתריא"ל הוא שר במרום ולא אלוה. ועם כל זאת אין דוחק אמרו י"ה ידוד צבאות, כי המלאכים נקראים בשם רבם בשם הכבוד החופף עליהם. וכן הוא אומר באברהם (בראשית יח ג) ויאמר אדני אל תעבור, ופירשו חז"ל לגדול שבהם אמר, והכוונה הכבוד החופף ומתלבש בהם שהיא השכינה. וכן בענין אכת"ריא"ל כי על הכבוד המתלבש בו נאמר י"ה ידו"ד צבאות. וכן בענין עושה שלום שנותן שלום לימין שכנגדו ולשמאל שכנגדו מפני שהכבוד חופף עליו ומתלבש בו. ושם שייך שמאל ממש וימין ממש. וסוד זה תלוי בידיעה ענין המלאכים יתבאר בשער ההיכלות. ועוד תשובה אחרת והוא במה שמפורסם היות האדם צורותיו ותכונתו ואבריו ועורקיו וגידיו דמות בבואה עליונה. והאדם הוא צל עליון שנתגשם ונתעבה בעה"ז והוא דמות בבואה עליונה הנראה בעולם הזה. א"כ מן הראוי שיהיה ימינו לימין הדברים העליונים ושמאלו לשמאל דברים העליונים כענין הצל שהוא ימינא נגד הימין שרשו. והענין הוא שרש ועיקר באמונה והחסידות. ועוד כי לפי האמת אין למעלה לא ימין ולא שמאל והכל ימין והכל שמאל. וראייה גדולה מענין הלוחות שהיו אחד מהענפים העליונים שנתגשם הרוחניות ונתעבה לכבודן של ישראל, והעידו עליהם רז"ל (שקלים דף ט"ז) כי עשרת הדברות נראות בהם מכל צד ומכל עבר ומכל פנה. ואם במתגשם כך שאין בו לא ימין ולא שמאל אלא הכל ימין והכל שמאל, כל שכן וק"ו בדקות הרוחני המתעלה על כל עילה ישתבח ויתעלה. ואם אנו גוזרים ימין ושמאל הוא בבחינת הזכות והחובה כענין שאמרו אלו משמאילים לחובה ואלו מיימינים לזכות. וידוע כי ענין הזכות והחובה הוא בערכנו לא בערך הרוחניות אלא בערך פעולותיו אל נבראיו, אם כן ימינו הוא ימיננו ושמאלו הוא שמאלנו ואין חלוק בין זה לזה. וענין הפסיעות הוא על אחד מן הדרכים שפירשנו. ונמצאנו למדים שעיקר הצורה הנכונה בזה היא כפי מה שציירנו בפרק הקודם והכרחנו בדעות הרשב"י ע"ה ג' אל הימין ג' אל השמאל ג' באמצע והמלכות מקבלת מכלם. זהו העולה מתוך דברי רוב המקובלים".