ביקרנו במפעלים רבים העוסקים בייצור קלפים. בכולם מייצרים 'קלף' לפי אותו מנגנון וכולם סומכים על דעת התוספות שהבאנו לעיל המכשירים 'קלף' לכתיבת כל דבר ללא חילוק בין קלף לדוסכסוסטוס.
בעייה נוספת ב'קלף' שמייצרים בזמננו בכך שחיבור קליפה לעור אינו שווה אלא גלי ולכן אם ננסה לחתוך גויל לחצי נקבל שני חלקים כאלה שבכל אחד מהם יישאר קצת מחלק השני. עיין בציור כאן:
אם כן מוכרחים לחתוך עוד שכבה לא מבוטלת בכל חלק (שכבה 2 בציור). עיינו בציור כאן:

אמנם במפעלי ייצור קלפים בזמננו לא עוברים שלבים הנ"ל אלא מגררים מגויל גם מצד השיער וגם מצד הבשר, כך שהחלק הגלי שמקום חיבור קליפה לעור (שכבה 2 בציור) נשאר במקומו. לסיבה זאת הקלפים שלנו אין להם לא דין קלף ולא דין דוסכסוסטוס.
בציור הזה תראו חלוקת גויל לקלף (חלק עליון) ודוסכסוסטוס (חלק תחתון) סופית:

כהוכחה לאמור מספיק לראות את הקלפים שמייצרים בזמננו כשלרוב על הלבן נמצאים כתמים אפורים שזה אומר על הימצאות קלף ודוסכסוסטוס בשטח כתיבה ביריעה אחת, כי הקליפה (קלף) צבעה אפור אבל העור (דוסכסוסטוס) צבעו לבן. כתמים אפורים אלה נקלפים מיריעה בקלות רבה במלואם כשתופסים אותם בציפורן.
בתמונה כאן רואים חלק מכתמים אפורים הבולטים ביותר על היריעה:
  
  
בתמונה כאן רואים פסים אפורים על היריעה הן תוצאת גרירת מכונה. זה מראה היטב את גליות מקום החיבור הקליפה עם העור (שכבה 2 בציור):
 
  
וזה 'קלף' של מזוזה, גם כאן רואים הימצאות קליפה ועור ביריעה אחת:
    
  
האמת שבעיית ייצור קלפים ידועה מזמן ונתעוררה שוב בשנת 1997 כשהעניין פורסם ברבים ע"י מורה בסופרות סת"ם הרב יוסף כהן מירושלים.
במפעלי ייצור קלפים טענו שאין אפשרות לקיים דברי שולחן ערוך למעשה כי לאחר שמגררים את הקליפה העליונה שבמקום שיער וגם גוררים הרבה מצד הבשר אז לא נשאר חומר מספיק בעוביו לכתיבה. החומר הנשאר מהווה קליפה דקה מאוד עם הרבה חורים ופגמים עליה מה שאכן עושה כתיבה עליה כמעט בלתי אפשרית.
הרבנים הראשיים של קהילות בישראל וראשי בתי דין רבניים לא רצו לפסול כל ספרי תורה תפילין ומזוזות הקיימים בעולם, אמנם גם לא הציעו פתרון ראוי, לכן הכשירו הכל בדיעבד בלית ברירה. מאז חלפו 20 שנה אמנם הדבר נשאר כמו שהוא עד עתה רק שהדיעבד הפך להיות לכתחילה.