התחלנו בביאור ד' פרשיות דראש בפרק הקודם על בתי תפילין, כאן ההמשך…
מוח, כמו גם התפילין, הוא דוגמת אגוז, כן מובא בזוהר כרך ב (שמות) פרשת פקודי דף רלג עמוד ב: "כתיב (שיר ו) אל גנת אגוז ירדתי וגו' הא אוקמוה, אבל מה אגוז אית ליה קליפה דסחרא וחפיא על מוחא ומוחא לגו, אוף הכי בכל מלה דקדשא קדושה וסטרא אחרא לבר, ורזא דא (חבקוק א) רשע מכתיר את הצדיק ועל דא אקרי אגוז והא אוקמוה".
בתמונה זו רואים היטב את חילוקו של האגוז לד' חלקים אשר ממוקמים בד' חללים נפרדים המסודרים בצורת ריבוע הנמצאים כולם  תוך בית אחד דהיינו הקליפה שלו.
         
הקליפה החיצונית של האגוז היא דוגמת גולגולת האדם ודוגמת בית של תפילין דראש. ד' החלקים של פרי האגוז הם דוגמת ד' מוחין של האדם ודוגמת פרשיות של תפילין דראש, המונחים בד' חללים נפרדים.
והעניין החשוב כאן לציון הוא שכל ד' חלקי פרי אגוז הם לא ד' פירות נפרדים אלא פרי אחיד. כל ד' החלקים נראים נפרדים מבחוץ אמנם מבפנים מחוברים לפרי אחיד. זה מוכיח שגם כל ד' פרשיות של תפילין דראש צריכות להיות כתובות על קלף אחיד ולא חתוך לד' חתיכות כנהוג בזמננו.
מסקנה זו נובעת מדברי הזוהר כרך ב (שמות) פרשת שמות דף טו עמוד ב: "א"ל ר' עקיבא מהו דכתיב (שיר ו) אל גנת אגוז ירדתי, א"ל תא חזי ההוא גנתא נפקא מעדן ודא היא שכינתא, אגוז דא היא רתיכא עלאה קדישא דאינון ארבע רישין דנהרין דמתפרשן מן גנתא כהאי אגוזא דאינון ארבע רישין קדישין לגו, ומאי דאמר ירדתי כמה דתנן ירד פלוני למרכבה, א"ל ר' עקיבא אי הכי הוה ליה למימר לאגוז ירדתי מהו אל גנת אגוז ירדתי, א"ל משום דהיא שבחא דאגוזא מה אגוזא טמירא וסתימא מכל סטרוי כך רתיכא דנפקא מגנתא סתימא מכל סטרוי, מה אינון ארבע קרישין די באגוזא מתחברן בהאי גיסא ומתפרשן מהאי גיסא כך רתיכא מתחברן באחדותא בחדוותא בשלימותא (בשלימו) ומתפרש כל חד בעברוי על מה דאתמני הדא הוא דכתיב (בראשית ב) הוא הסובב את כל ארץ החוילה הוא ההולך קדמת אשור וכן כולם, אמר רבי עקיבא האי לכלוכא דהיא בקליפוי דאגוזא למאי רמיזא, אמר ליה אף על גב דאורייתא לא גלי ליה בהאי גלי".
העניין הוא שכל הנאמר בתורה על נהר שמתחלק לד' כמובא בספר בראשית פרק ב,י: "ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים", וכל הנאמר על אגוז שמתחלק לד' כמובא בשיר השירים פרק ו,יא: "אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים", וכל הנאמר על התורה שמתחלקת לד' כמובא בזוהר חדש כרך ב מגילת רות דף לט עמוד ב: "אמר ליה מה אגוז אית ליה קליפה לבר ומוחא לגו אף דברי תורה אית בה מעשה מדרש והגדה וסוד כלא דא לגו מן דא", וכל הנאמר על כסא הכבוד שעומד על ד' חיות הקודש כמובא בזוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל דף קצז עמוד ב: "ושמן למאר ובשמים לשמן המשחה ולקטרת הסמים, אלין אינון תריסר משריין עלאין דכלילן כלהו כחדא בכללא דארבע דאקרון חיות הקדש כמה דאתמר וכלהו אלין סלקין לכרסייא קדישא לאעלא לה לעילא לאתחברא בבעלה בגין למהוי כלא חד בגין דישתכח עמה ביקרא עלאה, כדין יתיב מלכא עלאה על כורסייא קדישא ואתחברא אתתא בבעלה למהוי כלא חד", וכל הנאמר על השכינה שמתחלקת לד' אורות, וכל הנאמר על מוח האדם שמתחלק לד', וכל הנאמר על תפילין שמתחלק לד', וכו' – הכל דבר אחד, והוא כלל אחד לכל בעולם, אלא שמתגלה בבחינות שונות בשמות שונים, כי הוא עניין גילוי ד' הנהגות עליונות בעולם.
לפניכם תרשים מעמדן של חיות הקודש המובא בספרו של הרמ"ק אור יקר ויקרא אחרי מות סימן יח דף עג: "החיות שהם למטה במרכבה יש למספרם קץ ולמניינם גבול שהם י"ו פנים לכל חיה, וארבע חיות הם ארבעה פעמים י"ו הם ס"ד פנים לכל החיות".
 
הדבר יובן יותר טוב לאחר שנביא את דברי הרמ"ק באור יקר פרשת שמות שער א סימן יא: "ההיא גנתא דנפקא מעדן דא היא שכינתא שהיא בחינתה בתחתונים, שהיא נקראת שכינה ששוכנת בתחתונים, וכתיב משם יפרד והיה לד' ראשים, היינו סוד הת"ת הנמשך ע"י היסוד למלכות ומולידה ומצמיחה , והיא מוציאה ממנה ד' אורות שהם סוד כל המרכבה, שעם היות שהם ד' חיות, ולמעלה מהם כסא הכבוד, כל זה נכלל עתה במלת אגוז, דהיינו התפשטות המלכות במרכבה שהיא אגוז, וז"ש ואינון ד' רישין דנהרין דמתפרשין מן גנתא, כאומרו ומשם יפרד וכו"'.
ועוד מובא שם בהמשך: "אינון ד' רישין די באגוזא בהאי גיסא ומתפרשן מהאי גיסא, מצד גבוה דהיינו תוכיותם הנקודה האמצעית כזה :·: שהנקודה האמצעית היא כסא הכבוד והיא הנקראת שם, ומשם יפרד והיה לד' ראשים וכו', כי הנקודה האמצעית שהיא סוד הכסא נקודה שבה שורה השכינה, עם היות שיש למעלה ד' הנהגות הם ד' עמודי הכסא, והתחלקו למטה בד' חיות".
אגוז הוא הדוגמה הטובה להדגים נקודה אמצעית שמתחברים בה כל ד' חלקי הפרי אשר נפרדים ממנה לד' ראשים. כן הוא במוחות האדם, וכן צריך להיות גם בפרשיות התפילין דראש, וזה פשוט.
נכון שממה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת מנחות דף לד עמוד ב: "הא כיצד? כותבן על ד' עורות ומניחן בד' בתים בעור אחד, ואם כתבן בעור אחד והניחן בד' בתים – יצא" אפשר להסיק שלכתחילה יש לכתוב ד' פרשיות על ד' קלפים חתוכים נפרדים, ושכן הבינו הראשונים. אמנם קשה הדבר כי סותר את דברי הקבלה ונוגד למציאות.
לחיזוק האמור נוכיח ששם יהו"ה הוא אחד ואחיד, אין בו פירוד כלל, וכל המפריד אותו קוצץ בנטיות, שם את תורת ה' לאין וטוב לו שלא בא לעולם הודות לנזק שמביא לעצמו ולכל עם ישראל!
מבואר בתיקוני זוהר הקדמה דף ט עמוד ב שלכל אחת מד' פרשיות התפילין משויכת אות אחת מד' אותיות יהו"ה, וכנגד כל אות עומדת ספירה שלימה, וזה לשונו: "אהי"ה אדנ"י סלקי לחושבן אלהי"ם דאיהו כללא דחמשה בתי תפלי יהו"ה ארבע פרשיין, י' קדש לי ודא חכמה, ה' והיה כי יביאך ודא בינה, ואינון לימינא ושמאלא, דאינון חסד גבורה ו' שמע ישראל תפארת כליל שית תיבין דיחודא, ה' והיה אם שמע מלכות שכינתא תתאה, תלת רצועין נצח והוד ויסוד".
וכן מבואר בזוהר רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רנב עמוד ב:  "בארבע פרשיין דתפלין קדש לי חכמה, והיה כי יביאך בינה, שמע ישראל תפארת, כליל ו' ספירן בשית תיבין, והיה אם שמוע מלכות יד כהה".
ובזוהר חדש תיקונים כרך ב דף סט עמוד ב מבואר שד' בתי תפילין הן כנגד היכלות לד' אותיות יהו"ה, ולא כנגד אותיות עצמן: "וארבע בתי תפלין אינון כהיכלא לארבע אתוון מאן היכלא דא אדנ"י דהכי סליק כחושב"ן היכ"ל. ואינון ד' פרשיין ד' אתוון דיהו"ה כגוונא דאנפין דחיון".
על ששם יהו"ה הוא אחד ואחיד ואין בו פירוד כלל מבואר בזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף יח עמוד א: "ו"יאמר אל"הים יק"וו "המים וגו' בארח קו למהוי בארח מישר דהא מרזא דההיא נקודא קדמאה נפיק כלא בסתימו עד דמטי ואתכניש להיכלא עלאה ומתמן נפיק בקו מישר לשאר דרגין עד דמטי לההוא אתר חד דכניש כלא בכלל דכר ונוקבא ומאן איהו חי עלמין המים דנפקי מלעיל מאת ה' עלאה מתחת השמים ו' זעירא ועל דא ו"ו חד שמים וחד מתחת השמים כדין ותראה היבשה דא ה' תתאה דא אתגלי וכל שאר אתכסי ומגו האי בתראה אשתמע בסוכלתנו ההוא דאתכסי אל מקום אחד בגין דהכא הוא קשורא דיחודא דעלמא עלאה, יהו"ה אחד ושמו אחד תרין יחודין חד דעלמא עלאה לאתיחדא בדרגוי וחד דעלמא תתאה לאתיחדא בדרגוי קשורא דיחודא דעלמא עלאה עד הכא הכא איהו, חי עלמין תמן אתבסים ואתקשר עלמא עלאה ביחודא דיליה ובגין כך אקרי מקום אחד כל דרגין וכל שייפין מתכנשין תמן והוו כלהו ביה חד בלא פרודא כלל ולית דרגא דאתיחדן תמן ביחודא חד אלא האי וביה אתכסיין כלהו בארח סתים בתיאובתא חד, עד הכא בדרגא דא אתייחד עלמא דאתגלייא בעלמא דאתכסייא עלמא דאתגלייא אתייחד אוף הכי לתתא ועלמא דאתגלייא איהו עלמא דתתא"ה, (ישעיה ו') ואראה את יי' (שמות כ"ד) ויראו את אלהי ישראל (במדבר י"ד) וכבוד יי' נראה (שם י"ז) וירא כבוד יי' (יחזקאל א') כמראה הקשת וגו' כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יי' ודא איהו רזא ותראה היבשה (שם) כמראה הקשת זה חי עלמין וזהו את קשתי נתתי בענן וכו'".
פירוד בין אותיות שם יהו"ה, שהוא פירוד בין אורות עליונים, גרם לגלות השכינה ולצרות התוקפות את עם ישראל דור דור, וכן מבואר בזוהר כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קטז עמוד ב: "ת"ח רזא דאוליפנא בשעתא דכנסת ישאל אתגלייא מאתרה כדין אתוון דשמא קדישא כביכול אתפרשו, דאתפרשא ה"א מן וא"ו ובגין דאתפרשו מה כתיב (תהלים ל"ט) נאלמתי דומיה בגין דאסתלק וא"ו מן ה"א וקול לא אשתכח כדין דבור אתאלם, ובגין כך היא שכיבת בעפרא וכו'".
כל עבודתנו בקיום המצוות היא לייחד את השם וזהו סוד שמע ישראל, כמפורש בזוהר הקדמה דף יב עמוד א: "פקודא תליתאה למנדע דאית אלהא רברבא ושליטאה בעלמא ולייחדא ליה בכל יומא יחודא כדקא יאות באינון שית סטרין עלאין ולמעבד לון יחודא חדא בשית תבין דשמע ישראל ולכוונא רעותא לעילא בהדייהו". ולכן יש מנהג לפני כל מצווה לאמר נוסח לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' לייחד שם י"ה בו"ה בייחודא שלים וכו'.
עבודתנו בייחוד שם יהו"ה היא גם עניין ניצחון את ערב רב אשר בתוכנו, כמפורש בזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כז עמוד ב: "ונהר יחרב ויבש יחרב בה' עלאה ויבש בה' תתאה בגין דלא יתפרנסון ערב רב מן ו' דאיהו עץ החיים ובג"ד לית קריבו לו' בין ה' ה' בזמנא דערב רב בינייהו ולית רשו לאת י' לקרבא בהד תניינא הדא הוא דכתיב ערות כלתך לא תגלה ואנון אפרישו בין ו' לה' עלאה הדא הוא דכתיב ערות אשת אביך לא תגלה די' איהו אב ה' אם ו' בן ה' בת, ובגין דא מני לגביה ה' עלאה, ערות אשת אביך לא תגלה, ערות אחותך בת אביך דא ה' תתאה, את בת בנה ואת בת בתה אנון ה"א ה"א דאנון תולדין דה', ערות אחי אביך דא יו"ד דאיהו תולדה דאת י' ואיהו אח לוא"ו, סוף סוף בזמנא דערב רב מעורבין בישראל לית קריבו ויחודא באתוון שם יהו"ה ומיד דיתמחון מעלמא אתמר באתוון דקודשא בריך הוא (זכריה י"ד) ביום ההוא יהיה יהו"ה אחד ושמו אחד".
על ידי קיום מצוות תפילין כתקנה אנו משפיעים בעולמות עליונים, כי מה שלמטה הוא דוגמה למה שלמעלה, וכן מפורש בזוהר מדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קכט עמוד ב: "ארבע פרשיות שליט על ארבע ועל כך רזא דשי"ן דתלת כתרין ושי"ן דארבע כתרין תלתא מלכין שליטין בגופא תפלין עלוי קודשא בריך הוא לעילא אלין תפלין דרישא תפלין דדרועא ארבע פרשיין לבא רכיב דוגמא דרתיכא תתאה ותתאה רכיב, עוד תנינן דא רכיבא דדרועא לתתא ולבא רכיב דוגמא דאיהו לתתא ואתמסרון בידיה לאעלאה לון כל חילי שמיא כך לבא הוא רכיב לתתא ואתמסרו בידוי כל אברי גופא ועילא מניה ארבע פרשיין על מוחא דרישא איהו אבל קודשא בריך הוא שליטא עלאה מלכא מכלא (ורוח) ורזא דחכמתא דא הוא כגוונא דמקדשא דכתיב ועשה כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה, ועלייהו דיוריה דמלכא בארבע אתוון תרין רתיכין וכהאי גוונא לבא ומוחא לבא מכאן ומוחא מכאן ועלייהו מדוריה דקודשא בריך הוא בארבע (ד"א ארבע) פרשיין".
זאת ועוד מבואר בספר הזוהר שאין הבדל בין פרשיות של יד לפרשיות של ראש ואין פירוד בין הפרשיות, אלא שכל הבדל בין תפילה של יד לתפילה דראש הוא בבתים בלבד.
כן מבואר בזוהר כרך ב (שמות) פרשת בא דף מג עמוד א: "ואינון כללא חדא בלא פרודא ארבע פרשיין דתפלין בד' בתים באינון תפלין של ראש, וכמה דאינון ד' פרשיין באינון תפלין של ראש אוף הכי כלהו בתפלין של יד בבית א' דהא בתפלה של יד לית לה מגרמה כלום אלא מה דנקטא מלעילא". כן מבאר גם הרמ"ק באור יקר רעיא מהימנא סימן יח דף לט: "נודע שהפרשיות בחכמה והבתים בבינה וכו', ושינוי תפילה של ראש מתפילה של יד אינו בפרשיות אלא בבתים".
איננו זקוקים ליישב את דברי הפוסקים בהבנת הגמרא הנ"ל כי כולם מודים בכשרות הפרשיות של תפילין דראש שנכתבו על קלף אחיד. ומי הוא זה ואי זה הוא שירים את קולו נגד דברי חז"ל בספר הזוהר, גם שאין לו הוכחה שדברי הגמרא הנ"ל אינם הוספת צנזורה אשר פעלה ביד רמה בשיבוש כתבי הקודש?!
למסקנה כל פרשה מד' פרשיות התפילין היא כנגד אות אחת של השם יהו"ה, חובה עלינו לכתוב ולהשאיר את כל ד' הפרשיות על קלף אחיד, וגם בזה לקיים האמור שם בתלמוד: "ולזכרון בין עיניך, זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות".