למדנו לעיל ששי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, מעתה נדון בעניין דל"ת ויו"ד של תפילין.
לפניכם תמונה של קשרים דל"ת ויו"ד של תפילין הנוהגים בזמננו:
מקור לדל"ת ויו"ד של תפילין נמצא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף סב עמוד א: "אמר אביי: שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני. ואמר אביי: דל"ת של תפילין הלכה למשה מסיני. ואמר אביי: יו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני".
אנו מוצאים עניין חובת עשיית דל"ת ויו"ד של תפילין גם בדברי הגאונים, כגון תשובות רב נטרונאי גאון – ברודי (אופק) אורח חיים סימן ח, וזה לשונו: "כיון דאמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, וצריך לעשותו בעור של תפילין, כתפילין עצמן דמי ומן המותר בפיך, ולא צריך דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים וכו'. שמעינן מינה מדעור של תפילין צריך עבוד לשמה משום עיבוד שי"ן, רצועות נמי, כיון שצריך לעשות ברצועה של טוטפות ד' וברצועה של יד יו"ד, צריכין עבוד לשמה".
וכן הוא בדברי רבינו יהונתן על הרי"ף מסכת חולין (לפי דפי הש"ס) גמרא דף ט עמוד א שם נותן טעם פשוט בעניין, וזה לשונו: "קשר של תפלין, שיש בה אומנות שעשוי כמין אות דל"ת שיהיו ניכרות אותיות של שדי בהם השי"ן חקוקה בקמט התפר כעין שין ורצועה קטנה כפולה תלויה בתפלין של זרוע עשויה כעין יו"ד. והקשר ברצועה של ראש כמין דל"ת".
כדברי אביי נפסק גם בספר המנהיג הלכות תפילין עמוד תרכו: "ואמר אביי ד' של תפלין הלכה למשה מסיני, ויוד של תפלין הלכה למשה מסיני, ויו"ד פי' כעין דלת בקשר תפלין הראש וברצועת היד כעין יוד בקשר וזהו שדי בשל יד ובשל ראש. ועקר השם ש"ד בשל ראש על כן אמרו חכמים וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך, אלו תפלין שבראש ולכך נקראו קדושה חמורה".
כן הוא גם דברי בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף סב עמוד א: "שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני וכן הדין בקשרי הדל"ת והיו"ד לדעת קצת הרי היא ככתב אחר שבו", ובדברי ספר יראים סימן שצט [דפוס ישן – טז]: "ואמר אביי ד' של תפילין ויו"ד של תפלין הלכה למשה מסיני פי' ברצועות של תפלין ש"ר קושר כעין דל"ת ובתפלה ש"י קושר ברצועה כעין יו"ד", ובדברי רוב הפוסקים הראשונים.
אמנם ישנם פוסקים הראשונים אשר אין כן דעתם כי לא גורסים בדברי אביי בגמרא יו"ד ודל"ת אלא שי"ן בלבד. לדעתם אין יו"ד ודל"ת בתפילין הלכה למשה מסיני ואינה הלכה כלל אלא מנהג בעלמא.
כן הביא ספר העיטור שער א – הלכות תפילין דף נט טור א, וזה לשונו: "אמר אביי שי"ן של תפלין הלמ"מ ואמר אביי דל"ת של תפלין הלמ"מ ואיכא נוסחא דלא כתיב בהו יו"ד דל"ת אלא שי"ן ותו לא ובמנחות נמי לא אשכחן ובשמושא רבה בדקטיר להו לרצועה דרישא קטיר ליה כעין דלי"ת ובדרעה כעין יו"ד ש"מ דליתא בנוסחאי והכי מסתבר דקשר של תפלין במנהגא תליא מילתא וכסברא דילן בכפוף ופשוט מדלא מקשינן בשבת טהורות נמי והא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפלין הלמ"מ ש"מ קשר לחודי' הלמ"מ מצוה לקושרן יפה ולא לענבן וענין קשירה במנהגא תליא ומנהג דילן בד' ויו"ד קשר ש"ר כגון דל"ת וקשר ש"י כגון יו"ד על שם שד"י עם שי"ן דכתיבא בכותלי הקציצה ורש"י ז"ל פירש בשבת הד' ויו"ד של שי"ן עושין בקשר שקושר א' לצפון וא' לדרום כמין ד' ורצועה קטנה מאד תלויה בהן ואין בה אלא כדי כפיפה וכפיפה בעור עומדת כפופה לעולם".
וכן היא דעת התוספות כפי שהסיק הרשב"א בחידושיו מסכת שבת דף סב עמוד א: "ואמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני. לא גרסי ליה בתוספות כלל דדלי"ת ויו"ד לאו הלכה נינהו, ותדע לך מדאמרינן בפרק במה מדליקין (כ"ח ב') לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפילין, ואקשינן תפילין בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך, ופרקינן לעורן, ואקשינן והא אמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, ופרקינן לרצועותיהן, ואם איתא לפרוך נמי רצועות הא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפילין הלכה למשה מסיני כדאקשינן גבי לעורן משי"ן", וכפי שהביא גם הר"ן על הרי"ף מסכת שבת דף כח עמוד א: "ואיכא מאן דגריס בגמרא ואמר אביי דלי"ת של תפלין ויו"ד של תפלין הלכה למשה מסיני כלומר שעושין דלי"ת ויו"ד בקשרי הרצועות להשלים שדי וכתבו בתוס' דלא גרסי' ליה דדלי"ת ויו"ד לאו הלכה נינהו דהא אמרינן לעיל בפ' במה מדליקין (דף כח ב) לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפלין ואקשינן תפלין בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך ופרקינן לעורן ואקשינן והא אמר אביי שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני ופרקינן לרצועותיהן ואם איתא לפרוך נמי רצועות הא אמר אביי דלי"ת ויו"ד של תפלין הלכה למשה מסיני כדאקשינן גבי לעורן משי"ן. ואין צריך למחוק הנוסחאות דדלי"ת ויו"ד כיון שאינן בכתיבה ממש אלא בקשר לאו תורת ה' מיקרי".
אמנם קשרים דלי"ת ויו"ד של תפילין יש בהם סודות גדולים, נביא כאן מקצתם.
זוהר כרך ב שמות פרשת בא דף מג עמוד ב: "קשרא דתפלין דרישא איהו דל"ת ועל דא כתיב (שמות לג) וראית את אחורי, ועל דא איהו לאחורא ותמן אתקשר כלא בקשרא חדא ואיהי כד מנחת אלין תפלין דדרועא לאתקשרא (ס"א אית קשרא) אחרא רזא דברית קדישא רזא דא כמה דאתער בכמה דוכתי וכלא רזא חדא, זכאין אינון ישראל דידעין רזא דא ואצטריך בר נש לאנחא לון כל יומא למהוי בדיוקנא עלאה ועליה כתיב (דברים כח) וראו כל עמי הארץ כי שם יי' נקרא עליך ויראו ממך ע"כ, ברוך יי' לעולם אמן ואמן". זוהר רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רלח עמוד א: "כתיב (בראשית מט) ויפול רוכבו אחור ורזא דמלה (דברים כב) כי יפול הנופל ממנו ובגין דא אמר איוב (איוב יב) לא נופל אנכי מכם וצדיק דרכיב עליה קשיר ליה בקשירו דרצועין דתפלין אות תפלין דאיהו אות יו"ד דשדי חוליא על קדליה ש' דתפלין וכו'".
יש גם טעם למה דל"ת ויו"ד נעשים כקשרים דווקא ברצועות של תפילין ולא בדרך אחרת. הרמ"ק בספרו אור יקר פרשת ואתחנן סימן ד כך מסביר עניין הרצועות: "רצועות של תפילין הן שערות הראש שעליהם נאמר קווצותיו תלתלים שחורות כעורב ולכן רצועות שחורות הלכה למשה מסיני כדפירשו בגמרא. ועניין שיערי פירוש באדרא שהם נמשכות ממוחא דזעיר עד התפשטם אל כחות הדין הטהורים העושים שליחותם והם יונקים משם, ועל זה אמר כי אותם הרצעות הם בסוד שיערי", ובספרו אור יקר בתיקונים בבא קמא שער ד סימן ג מוסיף להסביר עוד: "הנחת התפילין הם לשני עניינים. הא' קשיר לון ביצר הטוב שהוא הנהגת מטטרון שלא תסתלק. הב' לקשור יצר הרע שלא יתעורר אלא יהיה חבוש וכבוש ומשועבד לצורך קדושה". ועוד ממשיך שם: "סמאל ממש יש שתי כוחות לסמאל שהם קרניים לו, ועליו נאמר וכל קרני רשעים אגדע, ולזה הנגדי אליהם הם רצועות דתפילין שנאמר בהם והקרניים גבוהות והאחת גבוהה מן השני, שהם שתי רצועות בראש שהם קרני פרה, נצח הוד דאימא עילאה עד הוד אתפשטת, ובהיותם אוחזים באורות אלו הם מכניעין כוח סמאל הנזכר שהם קרני רשעים". ולכן מצוות תפילין זמנה כל היום, ולא רק בתפילת שחרית, כדי לשעבד רע לטוב במשך כל היום.
והנה רמב"ם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק ג הלכה יג קבע לעשות דל"ת ויו"ד בתפילין אך לא ציין שזו הלכה למשה מסיני, וזה לשונו: "ומכניס רצועה של ראש בתובר שלה, ומקיף במדת ראשו וקושר קשר מרובע כמין דל"ת, וקשר זה צריך כל תלמיד חכם ללמדו ואי אפשר להודיע צורתו בכתב אלא בראיית העין, וכן בשל יד קושר קשר כמין יו"ד, ותהיה הרצועה של יד עולה ויורדת בתוך הקשר כדי שירחיב ויקצר בעת שירצה לקשור על ידו".
ישנן שיטות קשירת יו"ד ודל"ת שונות, ביניהן כאלה שבהן לא נראית צורת אות, כגון דל"ת שבציור כאן.
הרי נראה לכל שאין לקשר זה צורת דל"ת ואפילו רמז לדל"ת (הצורה הזו מזכירה יותר את צלב הקרס או סווסטיקה).
אם כן מתעוררת שאלה האם דל"ת (וכמו כן גם יו"ד) צריכה להיות בה תבנית אות דל"ת ודין אות גמורה או לאו?
על השאלה הזו עונה ספר אור זרוע חלק א – הלכות תפילין סימן תקסו: "אמר רב יהודה ברי' דרב שמואל בר שילת משמי' דרב קשר של תפלין הלכה למשה מסיני. כתב מורי הרב רבינו שמחה כל הפי' מפרשים דקשר של אחורי עורף היינו דל"ת וליתא חדא דא"כ הל"ל הכי דל"ת של תפלין הל"מ כדא' אביי לעיל שי"ן של תפלין. ותו דאמר בפ' במה מדליקין אלא הא דתני רב יוסף לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד למאי הלכתא לתפלין. בהדיא כתיב בהו למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך. אלא לעורן והא אמר אביי שי"ן של תפלין הלכה למשה מסיני. ותיפוק לי' דבעי' מן המותר בפיך משום שי"ן עד דמסיק אלא לרצועותיהן. ולא פריך רצועותיהן נמי תיפוק לי' משום דל"ת שבהן דבעינ' מן המותר בפיך וכן בפ' במה אשה פרכי' הרי תפלין דמחופין עור ומשני שאני תפלין משום שי"ן אבל בשום ספר לא תמצא משום דל"ת אלא אין לו תבנית דל"ת. ופי' קשר של תפלין שלאחורי עורף לא תאמר רשות הוא אם רוצה להניח הרצועות בלא קשר או לשנות הקשר שפיר דמי אלא הל"מ שצריך לקושרו ובפ' המוציא תפלין דעניב להו כעין קשר דידהו אלמא דמשונה קשר דידהו משאר קשרים וגם אין לשנותו מקבלה שבידינו עכ"ל. ואיני מבין ההיא דפ' במה אשה אינה ראי' שכשתירץ שאני תפלין משום שי"ן איכא למימר דנקט שי"ן וה"ה לדל"ת ולשון רש"י משמע הכי דל"ד נקט שי"ן אלא ה"ה לדל"ת ויו"ד. שפי' התם משום שי"ן שעשוי' מעור החיצון עצמו קומט בו שלשה קמטין כעין שי"ן משד"י והד' [והיו"ד] עשוי' בקשר שקושר הרצועה [אחת לצפון ואחת למזרח] כמין דל"ת ורצועה קטנה מאוד תלוי' בה ואין בה אלא כדי כפיפה כמין יו"ד וכופאה בעוד העור לח עכ"ל. מדפי' נמי דל"ת יו"ד משמע שר"ל הא דנקט שי"ן ל"ד אלא ה"ה משום דל"ת (ושין) [ויוד] וההיא דפ' המוצא תפלין דמסיק דעניב להו כעין קשירה דידהו משם אין לומר שהיו קשורים משונים זה מזה. אלא ה"פ שקשר כמין דל"ת ועשה עניבה שלא הידק לגמרי. מיהו ההיא דפ' במה מדליקין ודאי ראי' הגונה דכי מסיק נהי דגמירי שחורות טהורות מי גמירי (אלא) ודאי משמע דאין בקשר זה תבנית דל"ת ואין בה דין אות גמורה. וכ"כ רבינו שמשון ב"ר אברהם משנ"ץ ונראה דדל"ת ויו"ד שברצועות לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי (משי"ן) [מן השם] של שד"י מדחשיב להו פ' בתרא דמגילה תשמישי קדושה ולא הן עצמן קדושה. דת"ר תשמישי מצוה נזרקין. תשמישי קדושה נגנזין. אלו הן תשמישי מצוה סוכה ולולב ציצית ושופר. ואלו הן תשמישי קדושה דלוסקמי ספרים ומזוזות. ותיק של ספר תורה ונרתק של תפלין ורצועותיהן ובשום דוכתא לא קרי להו אלא קשר של תפלין וה"ט שאין דומות אותיות כלל אלא כמין קשר בעלמא והא דאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך תני ר' אליעזר הגדול אומר אלו תפלין של ראש לא כמו שפרש"י מפני שכתוב עליהן רוב השם שי"ן ודל"ת דדל"ת לאו אות היא כדפי' אלא משום דנראים יותר משל יד דעל ש"י אמר לקמן לך לאות ולא לאחר לאות. ואף על פי שפירשנו דקשר שברצועות אין זה דל"ת אעפ"כ אין לשנות מקשר זה שאם שינה פסל דהכי גמיר הלכ' למשה מסיני".
בואו ונראה מה כתב בעניין דל"ת ויו"ד של תפילין רבי יוסף קארו בספריו בית יוסף ושולחן ערוך.
אלה הם דבריו בבית יוסף אורח חיים סימן לב אות נב ד"ה ויעשנו כמין: "ויעשנו כמין דלי"ת. מדברי רש"י בהקומץ (לה:) משמע שלא היתה נראית צורת דלי"ת בקשר אלא לצד חוץ לבד דאהא דאמר רב נחמן בר יצחק ונוייהן לבר פירש שהצד של הקשר שנראה בו הדלי"ת יהא נראה מבחוץ משמע דמצד פנים אינו נראה בו דלי"ת ועכשיו נהגו לעשות הקשר בענין שהדלי"ת נראית משני צדדין ומיהו משמע שאין קפידא בדבר וזה לשון הר"י אסכנדרני ז"ל ויעשנו כמין דלי"ת כן כתוב בשימושא רבא והיכי עביד לה דעייף לתרתי רישי דרצועה וכו' פירוש שישים התפילין על ארכובתו ויחזרו הרצועות כלפי פניו ויקח הרצועה שמצד שמאלו בהיות התפילין נגדו על ארכובתו ויעשנה כעניבה ושל ימין יעשה בה כמו כן ומכניס העניבה השמאלית בשל ימין וכופל הרצועה מתחת העניבה שתי פעמים כי בזה תהא מלמטה צורת דלי"ת ממש מלבד הריבוע העליון ואם יכפול הרצועה פעם אחת בלבד תצא הקשירה מלמטה דמות שתי וערב על כן יכפלוה שתי פעמים ואז יקח הרצועה שמצד השני ומכניס אותה לתוך העניבה ותוחב ומהדק ויצא לו ממנו צורת דלי"ת עכ"ל וזה לשון א"ח תניח הבתים בין ברכיך מבחוץ ותקח הרצועה הימנית בידך הימנית והשמאלית בידך השמאלית ותזהר שתהיה מעט ארוכה מהימנית ותקח מדת ראשך בחוט ובסוף מדת ראשך תכפול שתי הרצועות וכשתכפול אותן תזהר שתצאנה ראשי הרצועות מבחוץ ולא מבפנים כנגד גופך עד שתחזיר ראש הרצועה מבחוץ כשהיה ואח"כ תשים הכפולה שבידך שמאלית תוך הכפולה שבידך הימנית ואח"כ תקח ראש הרצועה הימנית ותעבירנה תוך הכפולה של רצועת שמאל שיוצאת למעלה ותחזיר הרצועה למקומה וזאת ההעברה כדי שלא ישאר בקשר שתי וערב ואח"כ תעשה הקשר כעין דלי"ת פנים ואחור והרצועות עצמם יראו לך הדרך עכ"ל ובסמוך אכתוב לשון העיטור בזה: יעשה קשר קטן כצורת יו"ד להשלים אותיות של שדי עם השי"ן שבבתים של ראש והדלי"ת שבקשר. כן פירש רש"י בהקומץ (לה:) אהא דאמרינן קשר של תפילין הלכה למשה מסיני ואף על פי שהתוספות (ד"ה אלו) והרא"ש (הל' תפילין סי' יב) והמרדכי (הל' תפילין יא:) וסמ"ג (שם קה:) כתבו דנראה דדלי"ת ויו"ד של תפילין לאו אותיות גמורות הן ולא חשיבי מאותיות השם סתם רבינו דבריו כדברי רש"י: ויש שחותכין בסוף הרצועה אצל הקשר כצורת יו"ד. כן כתב הרא"ש בסדר תיקון תפילין. וזה לשון העיטור (הל' תפילין סוף ח"ד נט ע"ג) לרבינו האי קשר של תפילין שבראש מכניס רצועה בעניבה שיהא שתי רצועות שוין ומאריך רצועה של שמאל וכופל שתי רצועות למטה ונוייהן לחוץ ומכניס של שמאל בימין ולוקח רצועה של שמאל מלמטה ונותנה מלמעלה ומביא ראשי רצועות בימין ומכניס בעניבה של שמאל ומהדק ונעשה כעין דלי"ת נמצא רצועה ארוכה לימינו ושל יד מכניס רצועה בעניבה שיהא בית רצועה מימין לשמאל וכופל ראש רצועה מלמעלה ומאריך עליו ומוציאו משמאל ומחזירו מלמטה שלש פעמים מימין לשמאל ומכניסו בעניבה כעין יו"ד עכ"ל וזה לשון הר"י אסכנדרני יכפול עור הרצועה וקושרו לבדו על השני ויכניס הקצה השני בתוך הקשר ונעשה יו"ד עכ"ל: ונוהגים להעביר עור על הבית [של] יד לרוחב הזרוע וכו'. אהא דאמרינן בהקומץ (שם.) מעברתא דתפילי הלכה למשה מסיני כתבו התוספות (ד"ה מעברתא) והרא"ש (סי' ז) והמרדכי (יא.) וסמ"ג (שם) והתרומה (סי' רח) שיש מפרשים דהיינו רצועה קטנה שמעבירין למעלה על תפילין של יד וכתבו שאין לפסלו משום בית החיצון שאינו רואה את האויר דלא מיקרי אינו רואה את האויר בכהאי גוונא אלא אם כן חיבר להם בית אחר ועוד דאינו רואה את האויר לא שייך אלא בתפילין של ראש שהם ארבעה בתים ושינה אחד מן הבתים ממקומם אבל בתפילין של יד שהן בית אחד לא וכן נמצא בתשובות הגאונים ומכל מקום כתב המרדכי שיש לספק בדבר והרא"ש כתב שהאידנא נהגו לעשות כן ובסדר תיקון תפילין כתב שאין נראה לו פירוש זה והסופרים נהגו כן לפי שתפילה של יד גבוהה וקצרה ומשימין אותן תחת הבגדים ומתנדנדים ונפסדים ומתקלקלים על כן העבירו רצועה זו עליהן לחזקן עכ"ל והאידנא לא נהגו להעביר רצועה זוכה".
הרי ברורים דבריו, אף על פי שאין קפידא בעשיית צורת אות גמורה הנה בהסבר כל שיטות הקשירה אשר הביא כאן רואים שלדל"ת ויו"ד בתפילין קיים דמיון אות.
ואלה הם דבריו בשולחן ערוך אורח חיים הלכות תפילין סימן לב סעיף נב: "יכניס הרצועה תוך המעברתא, ויעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד, להשלים אותיות שד"י עם השי"ן שבשל ראש".
גם להלכה פסק הרב שקשרים צריכים להיות בצורת דלי"ת ויו"ד, וכן נוהגים ברוב קהילות בעולם, לאפוקי אלה שאין בקשריהם צורת אות.
